תרפאי אותי

כשאת באה אלי לטיפול, את מביאה איתך את מטען במשאלות שלך לגביו.

כשאשאל אותך למה באת, לפעמים תדעי לענות

ובדרך כלל תשובתך תעסוק במצוקה שלך, בגללה הגעת,

ובמשאלה שלך שהיא תיפטר ושתרגישי טוב יותר.

לעיתים רחוקות מאד את תגידי לי שהמשאלה שלך היא שאני אפתור את המצוקה שלך,

שארפא אותך.

את לא תגידי את זה, אולי כי את לא מודעת לכך שזו משאלתך,

אבל בעיקר כי זה לא מקובל, ולא בוגר וכי את יודעת שכשתביעי כזו משאלה,

יגידו לך המבוגרים שזה לא עובד כך,

שאף אחד לא יכול לפתור לאף אחד שום דבר,

שתתבגרי כבר.

ואת לא תרצי לשמוע את זה גם ממני,

גם אם זה נכון.

את לא תוותרי כל כך מהר על המשאלה הזו, גם אם תגידי שלא, מה פתאום, את יודעת שאני לא יכולה לרפא אותך, שהכל בעצם תלוי בך.

אז המשאלה הזו שלך, שקשה לה ללכת, תגרום לך לבקש ממני עצות, לדעת את האמת שלך, לדעת מה נכון עבורך, להגיד לך מה לעשות.

וכשלא אעמוד בכך את תתאכזבי, תכעסי ואולי גם תחשבי שהאני מטפלת מחורבנת.

ואני, אני אצטרך להתאפק חזק חזק בכל פעם שתעלה בקשה שכזו,

כי בכל פעם שאספק אותה, אשאיר אותך קטנה, חסרת אמונה בעצמך וביכולותייך, תלויה בי.

את מבינה, את באה אלי כשאת מבינה שאת צריכה לגדול,

ובה בעת כוחות אדירים בתוכך מבקשים להשאיר אותך קטנה.

התפקיד שלי הוא להילחם בכוחות האדירים האלה,

אלה שמפריעים לך לגדול

ולא לשתף איתם פעולה.

התפקיד שלי הוא לייצר איתך ביחד את השדה

משוחרר משיפוטיות ורחב ידיים, סקרנות ולב

בו תוכלי לחקור את עצמך, למצוא עבורך את הפתרונות שלך

ולהעז.