שבויה

ההכרה שאת שבויה שלה,

היא הכרה משפילה.

את,

שהחזקת מעצמך כל כך חזקה (בזכותה)

שהאמנת שאת בלתי מנוצחת,

שבינך לבין עצמך אפילו חשבת לרגעים שאת יותר טובה מאחרים,

חזקה מהם

יכולה מהם

קצת על אנושית.

את,

שהיית בטוחה ששליטה כמו שיש לך

לאף אחד אין

ושעם שליטה שכזו בחייך, שום דבר רע כבר לא יאונה לך,

את, כן את,

שיושבת עכשיו מולי חסרת כוחות,

מתקשה לארגן את המחשבות

את המילים.

להכרתך מחלחלת ההבנה,

שעם כל השליטה האדירה שבידייך,

אפילו דבר פשוט כמו לאכול,

את לא מסוגלת.

ואת רוצה!!  עכשיו את כבר באמת רוצה!!

רוצה לאכול, רוצה לגדול, רוצה להתחזק,

רוצה לתפוס מקום

רוצה לעשות

רוצה להיות סתם בן אדם

לא יותר מכולם.

רוצה

והיא לא נותנת לך.

לא באמת היא נתנה לך שליטה.

השליטה הייתה כולה שלה.

את בסה"כ נפלת במלכודת שלה.

ההכרה שאת שבויה שלה,

היא הכרה משפילה.

אבל את לא חסרת אונים, כפי שהיא מספרת לך.

את לא חייבת להישאר שם, במלכודת שהיא טמנה לך.

את יכולה לצאת.

את רק צריכה להסכים לאחוז בידיים המושטות לך,

הרי את כבר מאמינה להן,

את כבר לא רוצה להיות שם.

את כבר מבינה שזו מלכודת.

את כבר מוכנה להיות בחוץ.

אל תפחדי,

או תפחדי, אבל תזכרי שזו רק היא שמפחידה אותך

ושהחיים בחוץ הרבה פחות מסוכנים

מהחיים איתה.