אכילה רגשית

כשתבואי אלי לטפל באכילה הרגשית שלך,

אולי תופתעי לגלות, שאשאל אותך המון שאלות עלייך,

ומעט מאד על הסימפטום.

שהילדות שלך, הקשרים שלך עם הורייך ואחרים בחייך,

יסקרנו אותי יותר,

מכמה שוקולד אכלת בהתקף האכילה האחרון שלך.

שאתעניין בדמויות שהשפיעו עלייך והפנמת

וכעת מיוצגות בך כחלק ממך ממש,

ובאופן שבו הן מפעילות אותך,

בעיקר שופטות לחומרה,

ומקטינות.

שאנסה ללמוד באיזו סביבה התגבשה זהותך העצמית,

ובעיקר ערכך העצמי,

ואיך קרה שהוא כל כך נמוך.

שאשתדל לאסוף את כל אלה,

ולהבין,

איך הם משתחזרים ומפעילים אותך בתוך מערכות היחסים שלך.

כי אם יש משהו שלמדתי בכל השנים האלה,

זה שאכילה רגשית היא בדרך כלל סימפטום של כשל ביחסים.

של פגיעה.

תהיה אשר תהיה.

ואם יש משהו שאני מבינה עכשיו,

זה שהבנה עמוקה את התפקיד שלך במשחק הזה,

תהפוך אותך לפחות חסרת אונים.

אולי גם תרפא.