בקליניקה עם אנשים המתמודדים עם הפרעות אכילה או עם מצוקה סביב משקל, רגש האשמה מופיע לעיתים קרובות כנתון מובן מאליו: תגובה “טבעית” לחריגה מהתנהגות נתפסת כנכונה. אולם מתוך פרספקטיבה הרואה רגשות כפרקטיקות נלמדות (Scheer), ניתן להבין את האשמה לא רק כסימפטום פנימי, אלא כתוצר של תהליכי סוציאליזציה, אימון גופני ורגשי ויחסי כוח מופנמים. במובן זה, האשמה איננה רק מה שהמטופלת מרגישה , אלא גם מה שהיא עושה, כלומר, דרך להיות בעולם, לנהל את גופה, ולמקם את עצמה ביחס לנורמות של שליטה, אחריות ו

במהלך שנותיי כמטפלת בתחום הפרעות האכילה ודימוי הגוף, אני פוגשת פעם אחר פעם נשים צעירות, מבריקות, חדות ויצירתיות, שמצטיינות בלימודים, בקריירה, בכל מקום שבו נדרשת מחשבה או עומק. ובכל זאת, הישגים מרשימים אלה נראים להן כחסרי ערך בהשוואה למראה החיצוני שלהן. נדמה שבעשורים האחרונים משהו התהפך בסדרי העדיפויות התרבותיים שלנו. איך קרה שהגוף - משקל, עור, קווי מתאר - נעשה מפתח משמעות מרכזי יותר מהשכלה, חוכמה או יצירה? אנחנו חיים בעידן שמציע גישה כמעט אינסופית לידע, אך בו־זמנית מתגמל פחות

יש חוויה שהרבה אנשים עם אנורקסיה נרווזה מתקשים להסביר, גם לעצמם: התחושה שהגוף לא שייך, שהוא זר, פולש, שצריך לרסן אותו, למחוק אותו ולשלוט בו כדי לנסות להחזיר לעצמי תחושה כלשהי של "אני". במחקרה* מציעה החוקרת מייגן מייס לראות את האנורקסיה לא רק כהפרעת אכילה, אלא כהתמודדות קיומית עמוקה עם חוויה של ניכור גופני, חוויה שבה הגוף מפסיק להיות בית, והופך לאובייקט, לעול, לאויב. במצב זה כשאין חיבור לגוף, גם תחושת הזהות נקרעת, גם תחושת האותנטיות – היכולת לדעת מי אני ומה אני רוצה – הולכת לא

בקריאה בספרו של קרלו שטנגר, אינדיבידואליות: הפרויקט הבלתי אפשרי* , התעוררה בי שאלה ישנה-חדשה על משמעותן של הפרעות אכילה. שטנגר מתאר את...

ההכרה שאת שבויה שלה, היא הכרה משפילה.   את, שהחזקת מעצמך כל כך חזקה (בזכותה) שהאמנת שאת בלתי מנוצחת, שבינך לבין עצמך אפילו חשבת לרגעים...

רובנו רגילים לחשוב על אנורקסיה במונחים של דימוי גוף, שליטה, חרדה או טראומה. אבל מאמר חדש מציע נקודת מבט אחרת ומפתיעה: השעמום. מהו בעצם...

אני יכולה לראות, לפעמים, איך את ממש נזהרת שלא לשתף, לאו דווקא אותי, כמו לא להוציא החוצה, דברים שאת אולי מתביישת בהם, אולי מתחרטת, אולי...

לפעמים האכילה שלך היא בעיה, בעיקר כשהיא משמשת כלי מרכזי בארגז הכלים שלך, כדי לווסת את רגשותייך. היא בעיה, כי אולי לרגע היא מווסתת את...

על ההקבלה בין דיאלקטיקת האדון והעבד של הגל לבין שלבי ההתפתחות של העצמי אצל ויניקוט. את התיאוריות של דונלד וויניקוט אני מכירה שנים רבות....

כולנו מכירים את תחושת הריקנות. לפעמים היא מופיעה כחוסר מנוחה פנימי, כתחושת חוסר משמעות, ולעיתים כחוויה של ניכור – מהחברה, מהטבע, ואפילו...

בשיטוטי הטקסטואליים אחר שאלת מחקר, נתקלתי במאמר Why the self is empty – towards a historically situated psychology מאת פיליפ קושמן,...

כשאת באה אלי לטיפול, את מביאה איתך את מטען במשאלות שלך לגביו. כשאשאל אותך למה באת, לפעמים תדעי לענות ובדרך כלל תשובתך תעסוק במצוקה שלך,...

הסימפטומים שלך, בגללם באת אלי לטיפול, בהם את מבקשת להתעסק, למגר, למצוא טכניקות, טיפים, כלים, הם המסכה שמסתירה את האמת המבקשת להתגלות. את...

במשך כל חיי המקצועיים אני עוסקת בטיפול בנשים הסובלות מהפרעות אכילה, הפרעות באכילה, הפרעות בדימוי גוף והשמנה. המשותף לכל ההפרעות האלה הוא...

כשתבואי אלי לטפל באכילה הרגשית שלך, אולי תופתעי לגלות, שאשאל אותך המון שאלות עלייך, ומעט מאד על הסימפטום. שהילדות שלך, הקשרים שלך עם...

אנשים באים לטיפול כדי להשתנות. הם מקווים שאם ישתנו, בעיותיהם יפתרו אז הם מצפים שאדם מלומד ומבין, אולי גם חכם מהם ידע את מה שהם לא, ויגלה...

במסגרת לימודי בתוכנית לפסיכואנליזה ופרשנות באונ' בר-אילן נתקלתי בספרה של וונדי בראון " In the ruins of Neoliberalism: The Rise of...