ריקנות, ניאו־ליברליזם ופסיכולוגיה: האם אפשר לחשוב אחרת על טובת האדם והחברה?

 כולנו מכירים את תחושת הריקנות. לפעמים היא מופיעה כחוסר מנוחה פנימי, כתחושת חוסר משמעות, ולעיתים כחוויה של ניכור – מהחברה, מהטבע, ואפילו מעצמנו. השאלה איך להבין ריקנות ואיך להתמודד איתה העסיקה לאורך הדורות פילוסופים, תיאולוגים ופסיכולוגים – וכל אחד הציע פרספקטיבה אחרת.

ארבע דרכים להבין ריקנות:

1. אריך פרום – טען שהריקנות היא חלק מן הקיום האנושי, אך הקפיטליזם החריף והפך אותה למנגנון צרכני שמרחיק אותנו ממימוש עצמי עמוק.

2. פיליפ קושמן– רואה בריקנות תוצר של הבניה חברתית: מערכות קפיטליסטיות וניאו־ליברליות מחלישות קהילה ותרבות, מייצרות "עצמי ריק," ואז מוכרות לנו "פתרונות" דרך פרסום ופסיכותרפיה.

3. המסורת האקזיסטנציאליסטית־הומניסטית – רואה בריקנות מבנה ראשוני של התודעה. היא מעוררת חרדות סביב מוות, בידוד וחוסר משמעות, אך יכולה גם להוות שער לחיבור עמוק, אהבה וטרנסצנדנציה.

4. הבודהיזם – מצביע על הזדהות שגויה עם "אני" מוצק כגורם סבל מרכזי. לפי גישה זו, העצמי הוא תהליך, לא יישות קבועה – וריקנות יכולה להתפרק באמצעות חמלה, ניתוב תשומת הלב החוצה וחוויות של קישוריות.

מה משותף לכל הגישות? למרות ההבדלים, כולן מסכימות על כמה נקודות:

* אגוצנטריות ואינדיבידואליזם קיצוני מעצימים סבל וריקנות.

* החברה עצמה נושאת אחריות על יצירת תנאים של ריקנות.

* הפחתת המיקוד בעצמי דרך חמלה, שירות, מודעות וחוויות של קשר לאחר היא דרך יעילה להפחית סבל

וליצור רווחה.

הפסיכולוגיה והניאו־ליברליזם

כאן נכנסת לתמונה הפסיכולוגיה. לאורך השנים היא לא רק טיפלה בריקנות – אלא לעיתים גם ייצרה וחיזקה אותה. ההתמקדות הבלעדית בפרט, והפנמת ערכים ניאו־ליברליים כמו "אחריות אישית בלעדית" או "עבודה על העצמי", הפכו אותה לשותפה למערכת שמאשימה יחידים בסבלם ומסיטה את המבט מהבעיות החברתיות הרחבות.

האם בכלל אפשר אחרת?

הבשורה המעודדת היא שכיום יש כבר כיוונים חדשים והם נמצאים בפסיכולוגיה ביקורתית, קהילתית, טרנספרסונלית ובאקופסיכולוגיה. כיוונים אלו מנסים להחזיר למרכז את החיבור בין אנשים, לטבע, לרוח. מחקרים עדכניים מראים שחמלה, קשרים ותחושת יראה לא רק משפרות רווחה אישית, אלא גם מעודדות פרו־חברתיות וצדק חברתי.

מה המשמעות של כל זה?

אם הפסיכולוגיה תיקח ברצינות את הכוח שלה, לא רק לטפל ביחידים אלא גם לעצב סובייקטיביות וערכים, היא תוכל להפוך מגורם שמחזק הסתגלות לחברה חולה, לסוכן של שינוי חברתי עמוק. שינוי כזה חייב להתחיל גם מתוכנו, באופן שבו אנו מבינים את עצמנו, מתמודדים עם הריקנות שלנו, ובוחרים לטפח חמלה וקישוריות בחיי היומיום.

מתוך:

Morris, B., O’Gwin, C., Grant, S., & McDonald, S. (2020). Addressing the empty self: Toward socially-just subjectivities. In Subjectivity in Psychology in the Era of Social Justice (pp. …). Routledge. https://doi.org/10.4324/9780367854881-3